Megilath Chanukah

1

1

ויהי בימי אנטיוכוס מלך יון אשר מלך על מדינות רבות וגם על ארץ יהודה:

And Antiochus Epiphanes reigned over many kingdoms and Judea was among them and he was an exceeding great king.

1

2

ויהי בעת ההיא ויצאו אנשים בני בליעל מקרב ישראל וידיחו את עם הארץ לאמר:

In those days came there forth out of Israel, transgressors of the law and persuaded many saying:

1

3

הבה נכרתה ברית את הגוים אשר סביבותינו כי מאז אשר סרנו מאחריהם

מצאונו צרות רבות ורעות:

“Let us go and make a covenant with the Gentiles that are round about us, for since we were parted from them many evils have befallen us”,

1

4

וייטב הדבר בעיני העם וישלחו מלאכים אל המלך ויצו המלך בידם ללכת בדרכי הגוים ובחקותיהם:

And the saying was good in their eyes. And certain of the people were forward herein and went to the king, and he gave them license to do after the ordinances of the Gentiles. 

1

5

ויקימו בית משחק בירושלים כמשפט הגוים ולא מלו עוד את בניהם ויעזבו את ברית הקדש ללכת בחקותם ויתמכרו לעשות הרע בעיני ה’:

And they built a place of exercise in Jerusalem according to the laws of the Gentiles; and they made themselves uncircumcised, and forsook the holy covenant, and joined themselves to the Gentiles and sold themselves to do evil.

1

6

ויהי אחרי הכות אנטיוכוס את מצרים בשנת שלש וארבעים ומאה ויעל על ישראל למלחמה ויבא בחיל כבד ועצום ירושלימה:

And Antiochus, after that he had smitten Egypt, returned in the hundred and forty and third year, and went up against Israel and Jerusalem with a great multitude,

1

7

ויבא בעזות מצח אל הקדש פנימה ויקח את מזבח הזהב ואת המנורה ואת כל כליה ואת שלחן הפנים ואת כל כליו וכל עדיי הזהב אשר לפני ההיכל ויקצץ אותם:

and entered presumptuously into the sanctuary and took the golden altar, and the candle-stick of the light, and all that pertained thereto, and the table of the shewbread and all its vessels, and the adorning of gold which was on the face of the temple, and he scaled it all off.

1

8

ויך מכה רבה בעם וידבר אליהם בגאוה ובוז:

And he made a great slaughter and spoke very presumptuously.

1

9

ויהי אבל גדול לישראל בכל מושבותם:

And there came great mourning upon Israel, in every place where they were.

1

10

שרים וזקנים נאנחו בחורים ובתולות אמללו ופני נשים יפות חמרמרו:

And the rulers and elders groaned, the virgins and young men were made feeble, and the beauty of the women was changed.

1

11

חתן וכלה בחפתם ספדו ויילילו:

Every bridegroom took up lamentation, she that sat in the marriage chamber was in heaviness.

1

12

אבלה נבלה הארץ על ישביה ובכל בית יעקב תאניה ואניה:

And the land was moved for the inhabitants thereof, and all the house of Jacob was clothed with shame.

1

13

ויכתב המלך אנטיוכוס אל כל מדינות מלכותו לאמר אך תורה אחת וחקה אחת לכל יושבי ארצנו:

And king Antiochus wrote to his whole kingdom that all should be one people, and that each should forsake his own laws.

1

14

וישלח המלך ספרים ביד הרצים אל ירושלים ולכל ערי יהודה ויצום ללכת בדרכי גויי הארץ:

And the king sent letters by the hand of messengers unto Jerusalem and the cities of Judea that they should follow laws strange to the land.

1

15

להפר את השבתות ואת המועדים לבלתי המול להם כל זכר ולשקץ את נפשותם בכל דבר פגול:

They should profane the sabbaths and feasts, and should leave their sons uncircumcised, that they should make their souls abominable with all manner of uncleanness and profanation.

1

16

וכל איש אשר ימרה את פי המלך מות יומת:

And whosoever shall not do according to the word of the king, he shall die.

1

17

ויסוגו רבים ממצות ה’ ויצמדו לגוים ותשחת כל הארץ לפניהם ויהי הם נגשים את העם ויתחבאו במערות ובכל מקום אשר מצאו שם מפלט:

And from the people were gathered together unto them many, everyone that had forsaken the law, and they did evil things in the land. And they made Israel to hide themselves in every place of refuge which they had.

1

18

ויהי בשנת מאה וארבעים וחמש בחמשה עשר יום לחדש כסלו ויקימו שקוץ משומם על מזבח ה’ ויבנו במות בכל ערי יהודה מסביב:

And on the fifteenth day of Chislev, in the hundred and forty and fifth year, they builded an abomination of desolation upon the altar, and in the cities of Judea on every side they builded idol altars.

1

19

ויזבחו ויקטרו בחוצות העיר ולפני פתחי ביתם ויקרעו את ספרי תורת ה’ לקרעים וישרפו אותם באש:

And at the doors of the houses, and in the streets they burned incense. And they rent in pieces the books of the law which they found and set them on fire.

1

20

וכל אשר נמצא אתו ספר ברית ה’ וכל השומר את פי ה’ הכו לפי חרב כאשר צוה המלך:

And whosoever was found with any book of the covenant, and if any consented to the law, the king’s sentence delivered him to death.

1

21

והנשים אשר מלו את בניהן הומתו על פי המלך את העוללים תלו בצוארן ואת המלים אותם הרגו בחרב ויבזו את בתיהם:

And the women that had circumcised their children, they put to death according to the commandment. And they hanged their babes about their necks and destroyed their houses, and them that had circumcised them.

1

22

ורבים מבני ישראל דבקו בתורת ה’ וישמרו מאכל כל דבר טמא:

And many in Israel were fully resolved and confirmed in themselves not to eat unclean things.

1

23

ויבחרו במות משקץ את נפשותם ומחלל את ברית ה’ וימותו:

And they chose to die that they might not be defiled with the meats, and that they might not profane the holy covenant; and they died.

2

1

בימים ההם, היה כהן בישראל ושמו מתתיהו בן יוחנן בן שמעון מבני יהויריב בירושלים והוא יושב בהר מודעית:

In those days rose up Mattathias, the son of John, the son of Simeon, a priest of the sons of Joarib from Jerusalem; and he dwelt at Modin.

2

2

ויהיו לו חמשה בנים ואלה שמותם:

And he had five sons,

2

3

יוחנן הקדשי, שמעון התסי, ויהודה המכבי, אלעזר החורני, ויונתן הופסי:

John who was surnamed Gaddis; Simon who was called Thassi; Judas, who was called Maccabaeus; Eleazar, who was called Avaron; Jonathan who was called Apphus.

2

4

וירא מתתיהו את התועבות אשר ביהודה ובירושלים ויקונן ויאמר:

And he saw the blasphemies that were committed in Judah and in Jerusalem, and he said:

2

5

אוי לי כי נולדתי לחזות את שבר עמי והקריה הקדשה בידי בני נכר:

“Woe unto me! Wherefore was I born to see the destruction of my people and the destruction of the holy city, and to dwell there, when it was given into the hand of the enemy.

2

6

מקדש ה’ לשמה ותפארתנו למשסה שדוד ושמם בכף עם לועז:

And, behold, our holy things and our beauty and our glory are laid waste, and the Gentiles have profaned them”.

2

7

ויקרעו מתתיהו ובניו את בגדיהם וילבשו שק ויתאבלו מאד:

And Mattathias and his sons rent their clothes, and put on sackcloth, and mourned exceedingly.

2

8

ויהי כאשר באו פקידי המלך עיר מודעית להעביר את העם מתורת ה’ לעבודת האלילים ולזבח להם:

And the king’s officers that were enforcing the apostasy, came into the city of Modin to sacrifice.

2

9

ויאמרו שרי המלך אל מתתיהו לאמר:

And the king’s officers answered and spoke to Mattathias, saying:

2

10

הן איש נגיד ונכבד אתה בקרב עמך ומספר בניך רבים וגם רבה משפחתך:

“Thou art a ruler and an honorable and great man in this city, and strengthened with sons and brethren;

2

11

ועתה קרב נא אתה ראשונה לעשות את מצות המלך כאשר עשו בכל מדינות מלכותו וגם כל אנשי יהודה וירושלים:

now therefore come thou first and do the commandment of the king, as all the nations have done and the men of Judea, and that remain in Jerusalem”.

2

12

וישא מתתיהו את קולו ויאמר:

And Mattathias answered and said with a loud voice:

2

13

אם אמנם יסורו כל עבדי המלך גוי גוי מאלק-יו וישמעון לקולו להמיר את חקות אבותיהם:

“If all the nations that are in the house of the king’s dominion hearken unto him, to fall away each one from the worship of his fathers, and have made choice to follow his commandments,

2

14

לא כן אנכי ומשפחתי כי לא נסור ימין ושמאל מאחרי חקות אבותינו:

yet will I and my sons and my brethren walk in the covenant of my fathers.

2

15

חלילה לנו לשוב ממצות ה’ אלק-ינו ולהפר בריתו אתנו לכן את דתי המלך לא נעשה ואת חקותינו לא נמיר בחקות המלך:

Heaven forbid that we should forsake the law and the ordinances. We will not hearken to the king’s words, to go aside from our worship on the right hand or on the left”.

2

16

ויהי ככלותו לדבר ויגש איש מבני ישראל לעיני כל הנצבים אל הבמה אשר במודעית לזבח זבח כאשר צוה המלך:

And when he had left speaking these words, there came a Jew in the sight of all to sacrifice on the altar which was at Modin according to the king’s commandment.

2

17

וירא מתתיהו ויחם לבבו בקרבו ותבער קנאתו לתורת אלק-יו וירץ בחמתו אל האיש וימיתהו אצל הבמה וגם את הפקיד המית ויתץ את הבמה:

And Mattathias saw it and his zeal was kindled, and his reins trembled, and he shewed forth his wrath according to judgement, and ran and slew him upon the altar. And the king’s officer, who compelled men to sacrifice, he killed at that time, and pulled down the altar.

2

18

ויקנא לתורת אלק-יו כאשר עשה פינחס לזמרי בן סלוא וירץ אחרי כן בתוך העיר ויקרא בקול גדול ויאמר:

And he was zealous for the law, even as Phineas did unto Zimri the son of Salu. And Mattathias cried out in the city with a loud voice, saying:

2

19

מי האיש החרד לתורת אלק-יו ומחזיק בבריתו יבא אחרי:

“Whosoever is zealous for the law and maintaineth the covenant, let him come forth after me!”.

2

20

ויברח הוא ובניו אל הרי המדבר וכל האנשים אשר נגעה תורת ה’ בלבבם הלכו אחריהם וינוסו המדברה:

And he and his sons fled unto the mountains. Then many that sought after justice and judgement went down into the wilderness,

2

21

וישבו שם הם ונשיהם וטפם כי גבר הקצף מאד מאד:

to dwell there, they, and their sons and their wives; because evils were multiplied upon them.

2

22

וישמעו אנשי המלך בעיר דוד אשר בירושלים כי רבים הכבידו את לבם לבלתי עשות את מצות המלך וכי גם עזבו את הערים להסתתר במדבר ונקבצו אליהם עם רב:

And it was told the king’s officers, and the forces that were in Jerusalem, the city of David, that certain men, who had broken the king’s commandments, were gone down into the secret places in the wilderness; and many pursued after them, and having overtaken them,

2

23

ויקומו פתאם להתגולל עליהם ביום השבת ויאמרו להם:

they encamped against them, and set the battle in array against them on the sabbath day. And they said unto them, thus far:

2

24

עד ענה מאנתם לשמע בקול המלך קומו נא וצאו מזה ועשו את מצותיו וישבתם בטח:

“Come forth and do according to the word of the king, and ye shall live”.

2

25

ויענו ויאמרו לא נצא כי את דבר המלך לא נעשה ואת השבת לא נחלל:

And they said: “We will not come forth, neither will we do the word of the king to profane the sabbath day”.

2

26

ויגשו אל המערה ויערכו כלי מלחמה לקראתה והאנשים אשר בקרבה לא הרימו את ידיהם לירות אבן או לסכר את פיה:

And they hasted to give them battle. And they answered them not, neither cast they a stone at them, nor stopped up the secret places,

2

27

ויאמרו אליהם נמותה הפעם בנקיון כפינו והשמים והארץ עדים בנו כי בזדון תהרגונו:

saying: “Let us die all in our innocence: heaven and earth witness over us that ye put us to death without trial”.

2

28

ויפלו עליהם ביום השבת ויהרגו כל אשר במערה וימותו הם ונשיהם וטפם ומקניהם ויהיו המתים כאלף נפש: 

And they rose up against them in battle on the sabbath, and they died, they, and their wives and their children, and their cattle, to the number of a thousand souls.

2

29

ומתתיהו ורעיו שמעו את הדבר ותצר להם מאד ויועצו כלם ביום ההוא לאמר: 

And Mattathias and his friends knew it, and they mourned over them exceedingly. And they took counsel on that day, saying:

2

30

אם הלחם ילחמו אויבינו בנו ביום השבת ויצאנו לקראתם ועמדנו על נפשנו ולא נמות כמות אחינו במערות:

“Whosoever shall come against us to battle on the sabbath day, let us fight against him, and we shall in no wise all die, as our brethren died in the secret places”.

2

31

ויתקבצו אליהם רבים מחסידי בני ישראל אשר יראת ה’ בלבבם:

Then were gathered together unto them a company of Chasidim, mighty men of Israel, every one that offered himself willingly for the law.

2

32

ויהי כי עתקו וגם גברו חיל ויכו באפם ובחמתם כל הפשעים בישראל והנמלטים נסו אל הגוים: 

And they mustered a host and smote sinners in their anger and lawless men in the wrath; and the rest fled to the Gentiles for safety.

2

33

ומתתיהו ורעיו עברו בכל גבולי ישראל ויתצו את הבמות וימולו את הילדים אשר לא נמול בשר ערלתם: 

And Mattathias and his friends went round about and pulled down the altars; and they circumcised by force the children that were uncircumcised.

2

34

ותצלח המלאכה בידם וירדפו ביד רמה אחרי רדפיהם:

And the work prospered in their hands.

2

35

ויהי כי זקן מתתיהו וקרבו ימיו למות ויקרא אל בניו ויאמר אליהם: 

And the days of Mattathias drew near that he should die, and he said unto his sons:

2

36

הנה עת רעה וזועה עת צרה ותוכחה לישראל:

“Now, have pride and rebuke gotten strength, and a season of overthrow and wrath of indignation.

2

37

לכן קומו בני וקנאו לתורת אלק-ינו שימו נפשכם בכפיכם על ברית אלק-ינו: 

And now, my children, be ye zealous for the law, and give your life for the covenant of your fathers.

2

38

זכרו את המעשים אשר עשו אבותינו בימי קדם והיו לכם לשם ולתפארת לדרות עולם: 

And call to remembrance the deeds of our fathers, which they did in their generations; and receive great glory and an everlasting name.

2

39

התאוששו בני וחזקו לבבכם בתורת ה’ וירם אלק-ים קרנכם: 

And, ye, my children, be strong, and shew yourselves men in behalf of the law; for therein shall ye obtain glory.

2

40

שמעו לקול שמעון אחיכם כי איש חכם ונכון הוא ויהי לכם לאב:

And, behold, Simon, your brother, I know that he is a man of counsel; give ear unto him always; he shall be a father unto you.

2

41

יהודה המכבי איש גבור ובן חיל מנעוריו הוא יהיה לכם לראש במלחמה:

And Judas Maccabaeus, he hath been strong and mighty from his youth, he shall be your captain, and shall fight the battle of the people”.

2

42

ויברך אותם ויאסף אל אבותיו ויבכו אותו כל בית ישראל ויעשו לו אבל כבד מאד:

And he blessed them and was gathered to his fathers. And his sons buried him in the sepulchers of his fathers in Modin, and all Israel made great lamentation for him.

3

1

ויקם יהודה המכבי תחת מתתיהו אביו:

And his son Judas, who was called Maccabaeus, rose up in his stead.

3

2

וכל אחיו וכל ההלכים אחרי אביו באו לעזרתו ויסעו ביד רמה להלחם באויביהם:

And all his brethren helped him, and so did all they that clave unto his father, and they fought with gladness the battle of Israel.

3

3

ויהי כי שנס כגבר חלציו ויסך על עמו בחרבו ובקשתו וינחל כבוד וגדלה ליעקב: 

And he got his people great glory, and put on a breastplate as a giant, and girt his warlike harness about him, and set battles in array, protecting the army with his sword.

3

4

מהיר במלאכתו כליש ביער ודמיונו כאריה שאג לטרף:

And he was like a lion in his deeds, and as a lion’s whelp roaring for prey.

3

5

רדף בזעם את זועמי עמו ואש נשקו נשקה בעוכרימו:

And he pursued the lawless, seeking them out, and he burnt up those that troubled his people.

3

6

ויעבר בכל ערי יהודה ויכרת כל רשעי ארץ:

And he went about among the cities of Judea, and destroyed the ungodly out of the land,

3

7

ויסר חרון אף ה’ מישראל ויגדל שמו בקרב הארץ וכל עשוק ורצוץ נקבצו אליו:

and turned away wrath from Israel. And he was renowned unto the utmost part of the earth, and he gathered together such as were ready to perish.

3

8

ואפולוניוס הזעיק עם רב ועצום מן הגוים ומאנשי שמרון לצאת בחרב לקראת ישראל:

And Apollonius gathered the Gentiles together, and a great host from Samaria, to fight against Israel.

3

9

וישמע יהודה ויסע לקראתו ויכהו וימיתהו ויפלו חללים רבים והשרידים ברחו לנפשם:

And Judas perceived it, and he went forth to meet him and smote him, and slew him; and many fell wounded to death, and the rest fled.

3

10

וישמע סירון שר צבא ארם כי נאספו כל יראי ה’ אל יהודה וכי נקבצו אליו עם רב למלחמה:

And Seron, the commander of the host of Syria, heard say that Judas had gathered a gathering and a congregation of faithful men with him.

11

ויאסר את רכבו וחיל כבד מן הגוים עלו אתו להנקם בישראל ויבא עד מעלה בית חרון:

And he made ready his chariot, and there went up with him also a mighty army of the ungodly to help him to take vengeance on the children of Israel. And he came near unto the going up of Beth Horon,

3

12

ויצא יהודה לקראתו ויך את סירון ואת עמו לפי חרב:

and Judas went forth to meet him with a small company. And he discomfited Seron and his people with the edge of the sword.

3

13

וירדפם ממורד בית חרון עד הערבה ויפלו מהם שמונה מאות איש והנשארים נסו אל ארץ פלשתים:

And he pursued them in the going down of Beth Horon unto the plain, and there fell of them about eight hundred men; but the residue fled into the land of the Philistines.

3

14

ויהי כשמע אנטיוכוס כי נקהלו היהודים ועמד על נפשם ויחר לו מאד:

And the fear of Judas and his brethren and the dread of them, began to fall upon the nations round about. And it came to pass, when Antiochus heard that the Jews had gathered themselves together to stand for their lives, that his wrath was kindled;

3

14

ויתן ביד ליזיאש משנהו חיל גדול ועצום ורכב ופרשים ויצוהו להכחיד ולהשמיד את כל זרע ישראל ולחלק את ארצם לגוים:

and he gave into the hand of Lysias a great army, and chariots and horsemen. And he commanded him to destroy and exterminate all the seed of Israel, and to divide its land unto the Gentiles.

3

15

ויך יהודה את שרי צבאו אשר שלח לפניו ותחי רוח העם ויוסיפו אמץ וירבו לצאת לקראת נשק:

And Judas smote the captains of the host which Lysias sent against him; and the spirit of the Jews was enkindled, and they increased in courage and they fought boldly,

3

16

וישב ויך גם את ליזיאש העולה עליו לתקופת השנה בששים אלף רגלי וחמשת אלפים פרשים וצבא יהודה עשרת אלפים איש:

and they destroyed the army of Lysias. And Israel had a great deliverance that day. And in the next year Lysias gathered together three-score thousand chosen foot-men, and five thousand horse, and Judas went forth against him, and smote him and discomfited him.

3

17

אז ידבר יהודה ואחיו אל העם לאמר:

Then Judas and his brethren said:

18

הן האויב נגף לפנינו ועתה עלה נעלה וטהרנו את מקדש ה’:

“Behold, our enemies are discomfited; let us get up to cleanse the holy place, and to dedicate it afresh.

3

19

ויקהלו כל אנשי הצבא ויעלו יחדו על הר ציון:

And all the army was gathered together and they went up unto Mount Zion.

3

20

ויהי בראותם את המקדש כי שמם ואת המזבח כי חלל והדלתות שרופות באש והלשכות נהרסות ועשב השדה צמח בכל גבולו מסביב:

And they saw the sanctuary laid desolate, and the altar profaned, and the gates burned up, and shrubs growing in the courts, as in a forest, and the priests’ chambers pulled down;

3

21

ויקרעו את בגדיהם ויזרקו עפר על ראשם ויתאבלו מאד:

and they rent their clothes, and made great lamentation,

3

22

ויריעו בחצצרות תרועה ויפלו על פניהם ותעל שועתם השמימה:

and put ashes upon their heads, and fell on their faces to the ground, and blew with the solemn trumpets, and cried toward heaven.

3

23

ויבחר יהודה מן הכהנים אשר לא עזבו את ברית ה’ ויטהרו את המקדש ואת כל כליו:

And Judas chose blameless priests, such as had pleasure in the law; and they cleansed the holy place and all its vessels,

3

23

ויתצו את המזבח אשר טמאוהו היונים בשקוציהם ויבנו מזבח חדש:

and they pulled down the altar which the Greeks had profaned with their abominations, and they built a new altar after the fashion of the former.

3

24

ויבקשו שמן זית זך להדליק המנורה ולא מצאו כי אם צלחית אחת אשר היתה חתומה בטבעת הכהן הגדול וידעו כי היתה טהורה והיה בה כשעור הדלקת יום אחד:

And they searched for pure olive oil to light the candle-stick, and they found but one flask which was sealed with the seal of the High Priest; and they knew, then, that the oil was clean. And there was in the flask oil that would suffice only for one day’s lights.

3

25

ואלק-י השמים אשר שכן שמו שם נתן ברכה והדליקו ממנה שמונה ימים:

And the God of heaven, whose glory dwelt within the temple, sent down his blessing, and the olive oil burned for eight days.

3

26

ויהי ביום החמשה ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו בשנת שמנה וארבעים ומאה וישכימו בבקר ויעלו עלות על המזבח החדש כמשפט:

And they rose up early in the morning, of the five and twentieth day of the ninth month, which is the month Chislev, in the hundred and forty and eighth year, and they offered sacrifice according to the law on the new altar of burnt offerings which they had made.

3

27

ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אתו הגוים ויהללו לה’ בשירים ובכנרות בחלילים ובמצלצלים:

At what time and on what day the Gentiles had profaned it, even on that day was it dedicated afresh, with song and harps, and lutes, and with cymbals.

3

28

וישמח כל העם שמחה גדולה לפני ה’ שמונת ימים ויעלו נרות בכל הבתים והחלנות וברחבות העיר:

And all the people fell upon their faces, and worshipped, and gave praise unto heaven, which had given them good success. And they kept the dedication of the altar eight days, and offered burnt offerings with gladness, and sacrificed a sacrifice of deliverance and praises. And they lit candles in all the houses, and all the windows, and in all the streets of the city.

3

29

ויצו יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחג את חנכת המזבח ביום החמשה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה’ ולהעלות נרות בכל הבתים:

And Judas and his brethren, and the whole congregation of Israel, ordained that the days of the dedication of the altar should be kept in their seasons from year to year by the space of eight days, from the five and twentieth day of the month of Chislev, with gladness and joy, and to kindle lights in all the houses.